להורדת הפנזין כקובץ PDF להדפסה לחצו כאן
לשאול את עצמנו כדי להימנע ממלכודות
בצל ג'נוסייד מתמשך ואלימות בלתי נתפסת כלפי פלסטיניות ופלסטינים, ארגונים, קבוצות מאבק ופעילות נדרשות לעיתים קרובות לטעון, לרוב בפני קהל שרובו מתעקש לאטום את אזניו, שדרך אחרת היא אפשרית. בעבודה הסיזיפית והחשובה הזאת קל לעשות טעויות, והשאלות לפניכן נועדו להציע רפלקציה על הדרך בה אנחנו מתבטאות ומה אנחנו מציעות.
כשגבולות השיח המקובל בישראל נהיים יותר ויותר צרים, מפתה לפעמים להציג טיעונים שמקבלים הנחות יסוד שיש לישראלים רבים לגבי "בטחון", "מוסר", "אלימות" ועוד. לפעמים אנחנו חושבות שאין דרך אחרת לדבר אל המיינסטרים. אבל טשטוש של המציאות ויחסי הכוחות בתוכה הוא גם לא הוגן וגם מוביל לאי אמון: אי אמון מצד פלסטינים, אי אמון בתוך המאבק שלנו ואפילו אי אמון מצד השומעים, שיזהו חוסר עקביות.
מהשפל הרצחני אליו הובילו אותנו שנים של היעדר חזון פוליטי ונירמול אלימות משטרית אין דרך קלה להתרומם. הדרך היא סולידריות עם המאבק הפלסטיני, יצירת יחסי אמון, ודרכם בניה של כוח פוליטי, חזון פוליטי ותרבות פוליטית שונה, גם אם זה יקח זמן רב.
זה אינו מסמך הוראות אלא הזמנה לשאול את עצמנו שאלות ולהיזהר ממכשולים, ההזמנה הזו מבוססת על טעויות שאנחנו עצמנו עשינו והשתדלנו ומשתדלות ללמוד מהן. זאת הזמנה לשיחה, חקירה ושכלול היכולת שלנו לפעול בסולידריות. אנחנו מקוות שתמצאו את הכלי הזה מועיל לאקטיביזם שלכןם.
1. האם הטיעון שלך מנסה לשכנע שצריך לתקן את מדינת ישראל כדי שתחזור להיות טובה?
"אלימות מתנחלים, גנבו לנו את המדינה, להציל את מדינת ישראל מהימין הקיצוני, להציל את הדמוקרטיה, לטפל בפורעי החוק מהימין"
כולן ועוד רבות אחרות הן התבטאויות שמניחות מחוייבות להציל ולשפר את המשטר ורואות בעליה של כוחות ימניים תקלה וסטייה שצריך לתקן, במקום להודות בפני עצמנו באופי הדכאני של המשטר מראשיתו ולשאוף לפרק אותו ולכונן חברה שוויונית, צודקת וחופשית שתומכת בחיים של כל מי שחיה במרחב הזה. כשאנחנו מקבלות את ההנחה שהמדינה היתה שוויונית וצודקת פעם נוצר נירמול של העבר המדכא, הקרוב או הרחוק, ושל החוק המפלה כאילו הוא יכול לשמש מכשיר לשיויון ולהגנה על פלסטינים, כשלמעשה למערכת המשפט ואכיפת החוק ולפורעי החוק מטרה משותפת: לטהר אתנית את השטח ולספח אותו, ולכן יש ביניהם שיתוף הרבה יותר מאשר ניגוד.
2. האם הטיעון משחזר תפיסה של עליונות?
"הבן-גבירים הופכים אותנו לדומים למדינות ערב, אם נתנהג ככה אז במה אנחנו שונים מהם?, לשמור על טוהר הנשק של הצבא המוסרי ביותר"
אלה דוגמאות לטיעונים שמניחים ללא ביסוס שהמשטר הישראלי טוב יותר ממשטרים סביבו ומכחישים את האלימות שבהקמתו ובפעולותיו מאז. טיעונים כאלה מנרמלים את הדעה הגזענית לפיה יהודים טובים יותר מעמים אחרים, ובמיוחד מהפלסטינים. האמירות האלה, חייבות לשים לב, גם קשורות קשר הדוק לתפיסה של עליונות לבנה / אירופאית.
3. האם הטיעון שלך מבדיל בין פלסטינים "טובים" ו"רעים"? האם הוא עושה דה-לגיטימציה לצורות מסוימות של התנגדות?
"תמכו בהתנגדות לא אלימה, צריך לחזק את הכוחות המתונים בחברה הפלסטינית, רוב הפלסטינים לא קיצוניים, יש להעניש רק את הטרוריסטים"
אלו טיעונים שמתעלמים מכך שהפלסטינים מדוכאים באמצעים צבאיים אלימים וקטלניים כבר יותר מ 75 שנה ולפי עקרונות בסיסיים של צדק וגם לפי החוק הבינלאומי זכותם לבחור בכלי המאבק שלהם כנגד הטיהור האתני ורצח העם שמושת עליהם. תמיכה פעילה בצורת התנגדות כלשהי לא צריכה לבוא על חשבון הלגיטימציה להתנגד בצורות אחרות. את כל ההתנגדות יש לראות בהקשר של קיומו של משטר דיכוי קולוניאליסטי. אותו משטר דיכוי גם לוקח לעצמו את הכוח להגדיר מהו "טרור" ומהי "אלימות" – בואו לא נקבל את ההגדרות שלו.
4. האם הטיעון שלך מקדם נראטיב מטעה של שותפות וסימטריה בין ישראלים לפלסטינים?
"נתאחד נגד הקיצונים משני הצדדים, ערבים ויהודים מסרבים להיות אויבים, דו קיום, פתרון הסכסוך"
ביטויי אחווה ללא דרישה לפירוק של הפריבילגיות של האוכלוסייה הישראלית-יהודית, יוצרים מחיקה של יחסי הכח שאותם אנחנו שואפות למגר. כאילו יש דרך לחיות בשותפות ללא שיויון או כאילו מדובר בסכסוך בין קולקטיבים שווים במעמדם. טיעונים כאלה מנרמלים את יחסי הכח הלא שיויוניים בין פלסטינים לישראלים יהודים. עצם הפנייה ל"רוב היהודי" תמיד מקבלת את הנחות המוצא של הציונות שיוצרת פה מיום הקמתה "רוב" יהודי מהונדס על ידי גירוש וטיהור אתני, שלילת אזרחות מפלסטינים, התעלמות מכוונת מאזרחים לא יהודים וקולותיהם, והשתקה של פלסטינים אזרחי ישראל – אלה ששרדו את הטיהור האתני של הנכבה. פתרון שלא שואף לתקן את יחסי הכח איננו פתרון כלל.
5. האם הפתרונות המוצעים מבוססים על עיקרון של הפרדה? או של חיבור?
"הם שם ואנחנו כאן, שתי מדינות לשני עמים"
אלה מסתירים את העובדה שפלסטין כולה היתה ועודנה מולדתם וביתם של פלסטינים ושחלוקתה לאזורים שבהם לפלסטינים סטטוס אזרחות שונה היא מלכתחילה מנגנון של המשטר הישראלי לנישול ושליטה בהם. כשאנחנו מתמקדות בפתרונות של הפרדות וגדרות כאפשרות היחידה אנחנו גם מניחות ששותפות וחיים משותפים באמת, בחירות ובשוויון, אינם אפשריים. אנחנו ממשיכות לקדם הפרדה והתבצרות כתנאי לבטחון תוך שימוש ברטוריקה של שותפות. במקום זה, נוכל לאמץ את ההנחה שמוגנות וחיים בטוחים יבואו מכך שהחיים בארץ יהיו בטוחים עבור כולןם: פליטים פלסטינים שיממשו את זכותם וישובו לפלסטין, פלסטינים שחיים בה היום, וגם יהודים-ישראלים וכל יושבי ויושבות הארץ הזאת.
הכלי האקטיביסטי הזה שואב מטקסט דומה שיצרו בפרויקט Community Justice exchange
ומופץ באישור היוצרות המקוריות. אנחנו מודות להן.
